״זו חובתנו, להילחם על ארצנו, להגן על מולדתנו ולשמור על ילדינו. אשמח מאוד לפגוש את הפצועים שהצלתי" עדותו של לוחם מצדה, יחידת העילית של שירות בתי הסוהר, אשר תיפקד כחובש יחיד תחת אש והציל עשרות בני אדם באותה מתקפה רצחנית של חמאס:
"בשעה 11 בבוקר הגענו לצומת ראם, התארגנו על ציוד והתחלנו בתנועה,כאשר ידענו שאנחנו מחולקים לשני כוחות: האחד מיועד לעלומים, וכוח שני, שאני נמצא איתו, אמור להגיע לקיבוץ רעים. בכביש 232 נסענו בסוואנות ונתקלנו בחבר'ה של ימ"ס שאמרו לנו שמכאן צריך להמשיך ברגל, משום שיש מחבלים על הצירים ומארבים. התחלנו בתנועה רגלית לאורך הציר כאשר אנחנו מוכנים למגע. ראיתי את קיבוץ רעים באופק. הגיעו רכבים צבאיים וניתנה הפקודה לעלות עליהם. אני עליתי לרכב הקדמי, יחד עם יאיר אטיאס, המג"ד. נסענו איתם ולא ידעתי שעברנו את קיבוץ רעים. הגענו כשני קילומטרים לפני פסטיבל הנובה. פרקנו מהרכבים ומשם הגענו לקבוצה של ניצולים מהפסטיבל, יחד עם מאבטחים. רצינו להתחיל לחתור למגע. החובש היחידי בכוח התחלנו בתנועה, כאשר אני
החובש היחידי בכוח
בשלב הראשון, זיהיתי בחורה פצועה בתעלה, שנפגעה בירך שמאל וקיבלה כדור בישבן. זיהיתי שלידה ישנו מחבל שחוסל. לקחתי ממנו את התחבושת שלו ואת מכשיר הקשר שלו, והנחתי את התחבושת על הרגל שלה. הצלחתי לעצור את הדימום. הרמתי אותה על זרועותיי כדי להחזיר אותה אחורה לניידת משטרה שבדיוק הייתה שם. מאוחר יותר שמחתי לשמוע שהיא ניצלה. הבאתי לאחד השוטרים את מכשיר הקשר של המחבל וציינתי בפניו שזה מכשיר קשר של המחבל, כדי שאולי יאזינו בקשר למה שמתכננים המחבלים. בשלב הזה אני לבד, אני מצליח למצוא מאבטח של המסיבה ויחד התחלנו להתקדם לאורך התעלה, רק שנינו. זיהיתי בן אדם שוכב בתעלה ועברתי מעליו. אחרי שעברתי מעליו ראיתי שהוא חי, עם פגיעה בגב התחתון. לאחר שיישרנו קו והצלחנו לנטרל את האיום הרגעי, ביקשתי ממפקד הכוח להקים במקום נקודת איסוף פצועים. פתחתי אחת משתי המכולות הגדולות של האשפה שהפצועים התחבאו בפנים. היו פצועים שהתחבאו בין הגופות, בתוך האשפה, בשביל להינצל. אני מבין שהולך להיות משהו גדול. בשלב הזה אין לי שום ציוד רפואי עלי. אני ועוד לוחם ועוד אחד המבלים ניגשנו לאמבולנס במקום, שהיה נעול. שברנו את החלונות ולקחנו משם כל מה שיכולנו לקחת, את כל הציוד הרפואי. התחלתי לטפל בפצועים, בסביבות 20-30 פצועים. לא היה עוד חובש בכוח. ביקשתי מאחד ממשתתפי המסיבה לעזור לי בהפשטת כל הפצועים. היה מדובר בריבוי פציעות, קריסת מערכות ועוד והייתי חייב לדעת מה מצבו של כל פצוע. התחלנו לתת להם טיפול מציל חיים. עשיתי חוסם עורקים לפצועים ועסקתי בעצירת דימומים, אחד היה פצוע חזה, אחד קיבל כדור ביד ימין והיה פצוע ביד שמאל, הגיע עוד בחור עם כדור בבטן.
הצטרפה אלי אחות מאיכילוב
לאחר שכל המקום התמלא בפצועים, ביקשתי מהמג"ד לעבור לאוהל יותר גדול. המג"ד היה עסוק בדברים אחרים והבנתי שאני חייב מקום גדול יותר. הובלנו יחד את הפצועים בחיפוי חבר'ה מגבעתי, לאוהל הגדול. המשכנו לתת
התחלנו לתת להם טיפול מציל חיילים. עשיתי חוסם עורקים לפצועים ועסקתי בעצירת דימומים, אחד היה פצוע חזה, אחד קיבל כדור ביד ימין והיה פצוע ביד שמאל, הגיע עוד בחור עם כדור בבטן.
שם טיפול מציל חיים. בשלב הזה הצטרפה אלי אחות מאיכילוב, שהייתה במסיבה. קודם כל עצרנו
דימומים אצל הפצועים והתקדמנו לשלב של פתיחת ורידים לפצועים. הייתי שם בין 40 דקות לשעה. לאחר מכן אחד הלוחמים שלנו מצא רכב מונע והעמסנו עליו 3 פצועים. מידי פעם צצו מחבלים והשבנו אש. לאחר מכן הגיע טנדר והעמסנו עליו פצועים.
תדרכתי את טלי האחות שתתדרך את נקודות הרפואה שהפצועים יגיעו אליהן, לגבי המצב של כל אחד מהפצועים ומה להכין עבורו. בשלב הזה הגענו למאהל הגדול של המסיבה ועברנו שם בין גופות. ניסיתי למצוא סימני חיים אצל אנשים. זיהיתי בהמשך אוהל קטן, של ילדים וזיהיתי תנועה בפנים. התחלנו להתקדם לתוך האוהל. זיהיתי שם ארבעה בחורים מתים ועוד בחורה עם כדור בראש. ניסיתי לדבר אליה, תפסתי את היד שלה ואמרתי לה אם את שומעת אותי, תלחצי לי על היד. היא לחצה לי על היד פעמיים והבנו שהיא שומעת וצריך לעשות הכל כדי להציל אותה. הקרפ"ח
פתח אלונקה ואלתרנו קרש גב משולחן. יחד עם עוד לוחמי מג"ב העמסנו אותה להאמר הצה"לי, ומשם לנקודת שחלוף פצועים, בש"ג האחורי של רעים. קיבוץ רעים לאחר מכן עליתי עם קצין מצאלים והוא הסיע אותי לקיבוץ. סיימתי את המשימה שלי באזור המסיבה וחברתי לחברים שלי בתוך קיבוץ רעים. אני קולט שאנחנו בתוך גיהנום. לא הבנתי שזה בגודל כזה של אירוע. גם לא הבנתי בזמן אמת מה זו המסיבה הזו. בש"ג רעים נכנסתי עם יס"מ דרום. סגרנו על שני מבנים שהמחבלים הסתתרו בהם. המחבלים משיבים אש וירי רימונים. היו שם 4 במבנה אחד ו 3- במבנה השני. המשכנו איתם חילופי אש, עד שירד הערב והגיע טנק וחיסל את המחבלים לחלוטין. עשינו בהמשך משימות ברעים, זיהינו מחבל שהיה בשטח כמה ימים, שהתקרב לגדר וחיסלנו אותו. לאחר מכן ביצענו עוד משימות בשאר הימים, של סריקות בבתים, בקיבוצים. בסך הכל, באותו היום הענקתי טיפול מציל, אחד אחרי השני, לכ 30- פצועים, לבד רוב מוחלט של הזמן, ללא צוותי רפואה נוספים. בזכות אותה אחות שהייתה במקום, הצלחתי בשלב כלשהו להרים את הראש מהטיפול השוטף ולתת דגשים לגבי הטיפול בפצועים.
לצערי, היו פצועים שלא יכולתי לתת להם מענה בשטח. אחד הדברים הקשים ביותר הוא לעזוב פצוע כשהוא מדמם ואין לך דרך לעזור לו – וכשאתה חוזר אתה רואה שהוא מת. אתה פשוט מבקש ממנו סליחה וממשיך הלאה, לעזור לפצועים נוספים. עד עכשיו, לא החלפתי נעליים והן עוד מלאות בדם הפצועים. כדי להתמודד עם המראות שראיתי, אני שומע הרבה מוזיקה. הייתי עושה את מה שעשיתי פעם עוד פעם ועוד פעם. זה מי שאנחנו. זו חובתנו, להילחם על ארצנו, להגן על מולדתנו ולשמור על ילדינו. אשמח מאוד לפגוש את הפצועים שהצלתי".
