בית כלא צלמון
ראיון עם תת גונדר יובל ארליך, מפקד כלא צלמון
האתגרים המלווים את מדינת ישראל בתקופה המורכבת של מלחמת "חרבות ברזל" במספר חזיתות, לא פוסחים גם על בתי הכלא בכלל ועל בית כלא צלמון בפרט. מפקד בית הכלא, תת גונדר יובל ארליך, מספר על האתגרים וגם על עבודת בית הכלא בימים כתיקונם.
קצת על תת גונדר ארליך:
בן 43 , נשוי ואב לשלושה. גר במושב רגבה. תת גונדר ארליך לובש מדים כבר 24 שנים. הוא הגיע לשב"ס ב-2007 ממשמר הגבול ושירת בנחשון שנים רבות. ארליך שירת גם בנציבות בתפקידי מטה, וכן שירת במחוז דרום וכמעט שנתיים הוא מפקד בית כלא צלמון.
ספר, ראשית כל, כיצד תופסת אתכם מלחמת "חרבות ברזל"
מתחילת המלחמה אנו מזהים כי סוהרי שב"ס ובית הסוהר צלמון נמצאים בחזית הלחימה. מבית הסוהר עצמו גויסו למילואים בצו 8 כ-20 סוהרים לחזית הדרומית והצפונית. בנוסף לכך, למעלה מ-48 משפחות סוהרים פונו מבתיהן בהתאם להנחיות הביטחוניות, ועלינו להעניק להן קשב נוסף. מיגנו את בית הסוהר בצורה טובה, זיוודנו את הסגל בצורה רצינית וחיזקנו את אמצעי ההתקפה שלנו, כגון נשקים ארוכים, קצרים, רימונים וכו׳.
אנו ערוכים לכל איום של תקיפת המתקן ונהיה מוכנים לכל תרחיש. מעבר לכך, מתחילת המלחמה קלטנו עצורים מעזה ומיו"ש ועצורים שנעצרו על הסתה. בכולם אנו מטפלים בנחישות ובתנאים מיוחדים. יש לנו סגל מצוין, בעלי מוטיבציה גבוהה, סגל איכותי ורציני, סוהרים וסוהרות שהם גאווה למדינה וניתן לסמוך עליהם ועל אופן תפקודם בכל אירוע ותרחיש. כמובן שאנו עומדים לרשות המחוז והארגון לכל משימה שנקבל לטובת המדינה ונהיה חוד החנית בטיפול בכל אירוע ובכל צורך. אנו עומדים איתן ובראש מורם ומתפללים עבור כל אנשי הביטחון באשר הם, שיחזרו הביתה בשלום וינצחו בצורה חד משמעית את המלחמה הזו.
בית הסוהר צלמון:
צלמון הוא בית הסוהר הגדול בצפון, עם למעלה מ 1000- אסירים ועצורים. בתוך בית הסוהר יש בית מעצר ובו למעלה מ 700- עצורים. בית סוהר צלמון אמון על כל הגזרה הטריטוריאלית של כל מחוז צפון וחצי מחוז חוף של משטרת ישראל וכתוצאה מכך האוכלוסייה מכל הכפרים וכל הערים בצפון מגיעה אליו. האסירים מגיעים גם מהמגזר היהודי וגם מהמגזר הערבי. מה שקורה בחוץ – קורה גם בפנים. מדובר בבית סוהר פלילי ברובו והוא מחולק ל 3- : אגפי שפוטים, אגפי עצוריםואגף שמור. בצלמון משרתים 330 סוהרים. מדובר בכמות מאוד גדולה שלאסירים ועצורים אכן, מדובר בכמות מאוד גדולה, ומעבר לאתגר של התמודדות עם אסירים ועצורים, במיוחד בתקופה האחרונה בה הפשיעה גואה, גם במגזר הערבי, יש גם התמודדות עם זליגה ממה שקורה בחוץ, פנימה אל תוך בית הסוהר. כל מה שקורה בחוץ – נכנס פנימה. האתגר שלנו הוא ראשית כל לוודא שאנשים
חיים בפנים כמו שצריך, מבחינת ביטחון, שלא יהיו סכסוכים, או פעילות של ארגוני פשיעה, או התארגנויות של חמולות וכפרים או חלילה מקרי רצח בין משפחות פשע. חובה לשמור על ביטחון האסירים בתוך כותלי בית הסוהר. ההתמודדות השנייה שלנו היא הסוהרים. אנחנו נמצאים בעידן בו נציבת שב"ס שמה בראש סדר העדיפויות את מתן התנאים הטובים ביותר לסוהרים. תנאי שכר, סביבת עבודה והתקדמות מקצועית, וכמובן השלמת פערי כוח אדם.
כיצד אתם מתמודדים עם מצוקת כוח האדם?
הבנו שיש לנו בעיה, אבל בכמה מהלכים טובים שנעשו בארגון ובהנחיית הנציבה, שהורידה את רמת הגיוס לרמת המחוזות ובכך יצרה אופציה לכך שמפקדי בתי סוהר והמחוזות יכולים לגייס כוח אדם ישירות אליהם לבתי הסוהר, התמודדנו בהצלחה עם העניין. רק המהלך הזה, של האפשרות לגייס כוח אדם למחוזות, גרם לנו להירתם, לגייס סוהרים ולהשלים את פערי כוח האדם שיש. ואני חייב לומר שסוהרים מצוינים הגיעו אלינו. במקביל, כפי שאמרתי, אנחנו דואגים לתנאים שלהם, לתנאי הסביבה, לחיים שמסביב. כרגע אין מחסור בכוח אדם, השלמנו כמעט את כל הפערים. אנחנו מרגישים יציבים ועוסקים כרגע בשימור כוח האדם.
מה צריך סוהר כדי לשמר אותו לאורך שנים במערכת?
ראשית כל, חייבים להבין שאנחנו חיים בעידן אחר. אדם לא בא יותר ל-20 שנות שירות בשב"ס. הדור של היום רוצה לזוז. אנחנו עושים כל מיני מהלכים מתוך מחשבה שסוהרים יעבדו חמש או עשר שנים. אנחנו מתאימים את השירות לדור של היום. בית סוהר צלמון מוביל פיילוט ארגוני ושינינו את סידור העבודה. במקום משמרות של 24-48 , אנחנו עובדים היום במשמרות של 12-36 . סוהרים בצלמון לא מגיעים יותר למשמרות של 24 שעות ולא ישנים יותר מחוץ לבית. הסוהרים באים למשמרת של 12 שעות, מסיימים והולכים הביתה ואז 36 שעות נמצאים בבית. המהלך הזה הוביל לפתיחה של הגיוס לאוכלוסיות שלא יכלו לעבוד קודם בשב"ס – כגון נשים, אמהות. כיום נשים באות לעבודה כמו סוהרים גברים. היום יש גאווה גדולה לשרת בשב"ס. סוהרים רוצים להגיע אלינו. יש יעד גיוס ויש פיקוח ובקרה על תהליך הגיוס. ברמה האישית אני יכול לספר, שהיו חסרים לי בבית הסוהר 46 סוהרים. פתחנו לשכת גיוס בתוך בית הסוהר וגייסנו תוך חודשיים את כוח האדם החסר. כרגע יש לנו 50 סוהרים שמחכים לגיוס. אנשים מטובי בניה של מדינת ישראל. בעקבות המדיניות של הנציבה, אני חי בתחושה של עשייה, לא של בכי ושל חוסר. אנחנו בהתעצמות טכנולוגית, מבצעית, התעצמות של המשאב האנושי.
כיצד אתה רואה את ההתקדמות שלך באופן אישי?
אני תמיד מסתכל קדימה ומברך על מה שיש. אני נמצא במקום מצוין, בזכות הפקודים שלי. אני רואה את עצמי מתקדם בכל מקום שיכול לעזור לארגון ולמדינה.
מה דעתך על השיח בנושא שכר הסוהרים?
אנחנו שומעים את האמירות מפי כל הגורמים. אני מברך על השיח ועל רצון השר והנציבה להעלות את שכר הסוהרים. הדבר יחזק מאוד את מעמד הסוהר. אנחנו נמתין להסכמים ונברך על המוגמר כשזה יקרה.
