מאחורי המדים יש אנשים. מאחורי האנשים יש משפחות. במשטרה ובשב"ס הולכת ומתבססת ההבנה שחוסן נפשי הוא הכרח, והוא חלק בלתי נפרד מהיכולת להמשיך לתפקד, להתמודד ולחזור הביתה.
הם רגילים להיות אלה שנכנסים לאירוע, מתמודדים עם סכנה, מקבלים החלטות תחת לחץ וממשיכים הלאה למשימה הבאה. אבל גם מי שלובש מדים, מסתובב עם נשק או עובד בסביבה ביטחונית מורכבת, הוא קודם כל אדם. אדם שנחשף לאירועים קשים, לשחיקה, לאיומים ולמצבי חירום, ואדם שיש לו בית, זוגיות, ילדים ומשפחה שמושפעים גם הם מהעבודה.
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, ההבנה הזו מקבלת מקום מרכזי יותר במשטרה ובשב"ס. לצד המענה שניתן לאחר אירוע או כאשר כבר מופיעים סימני מצוקה, הולכת ומתרחבת פעילות החוסן והמניעה: סדנאות, התערבויות, טיפולים אישיים, זוגיים ומשפחתיים, הכשרת מפקדים והקמת מרכזי חוסן שמאפשרים לעצור לרגע ולהיעזר.
"צריך לחזק את שריר החוסן", אומרת רפ"ק לי נובק, מפקדת מרכז חוסן דרום במשטרה. "ככל שנהיה קשובים יותר לעצמנו ונאפשר לעצמנו את הזמן שלנו, נחזק את שריר החוסן". מרכז החוסן שהיא מנהלת פועל בבאר שבע, במתחם אזרחי, ובנוי באופן שמאפשר לשוטר לקבל מענה בלי להרגיש שהוא נכנס לעוד "תחנה" במסגרת העבודה.
במרכז ישנם חדרי טיפול המיועדים לשיחות, לטיפול משפחתי וזוגי, לצד טיפולי גוף כמו שיאצו ורפלקסולוגיה. מתקיימות בו גם סדנאות אמנות, גוף וסדנאות צוותיות. הצוות רב-מקצועי וכולל עובדת סוציאלית, רכזת חוסן, יועץ ארגוני, מטפלים ומנחים, בשילוב מערך הרפואה, בריאות הנפש והייעוץ הארגוני במשטרה.
"לא חייבים להיות פוסט טראומטיים או לקבל אבחנה כזו כדי לפנות אלינו", מסבירה נובק. "המרכז מיועד לשוטרים ושוטרות שחוו אירועים מורכבים במהלך השירות. כל אחד יכול להגיע לקבל טיפול, ואנחנו תופרים 'חליפה' לכל אחד". הבחירה במתחם אזרחי אינה מקרית: המרחק מהתחנות ומהסביבה המשטרתית נועד לאפשר אינטימיות, פרטיות וחיסיון.
לא רק אחרי המשבר – גם לפניו
בשב"ס, סג"ד קרן כהן, רע"ן חוסן וקב"נים, אחראית על תחום בריאות הנפש והטיפול הקליני בסגל. כהן משרתת בארגון כבר 26 שנים, וב-2013 הייתה בין מקימות מערך בריאות הנפש בשב"ס. המערך מונה כיום שמונה קב"נים ומעניק טיפול לסגל, ובמידת הצורך גם לבני המשפחות.
"אנחנו מבינים שהבית הוא חלק משפיע מאוד", היא אומרת. "לכן סל המענים כולל גם טיפול זוגי ומשפחתי. המטרה היא לאפשר מענה למגוון רחב של קשיים, ובעצם לכל מה שמשפיע על מצבו של איש הסגל". אחד השינויים המשמעותיים הוא המעבר מתפיסה של טיפול רק כאשר מתפתחת בעיה, לתפיסה רחבה של מניעה. בשב"ס מדברים על שלושה רבדים: מניעה ראשונית, עוד לפני שמתפתח קושי; מניעה שניונית, לאחר אירוע משמעותי; ומניעה שלישונית, כאשר כבר הופיעו תסמינים ונדרש טיפול.
בשנה שעברה השתתפו כשלושת רבעי מהמשרתים בשב"ס בסדנאות חוסן. מתקיימות סדנאות בנושא גוף-נפש ללוחמי כליאה, ובמקביל מושם דגש מיוחד על שדרת הפיקוד. "המפקדים הם השדרה המרכזית שבונה את החוסן", מסבירה כהן, "לכן הם מקבלים כלים לאיתור מצוקה, לניהול שיחת משאבים אחרי אירוע ולהתמודדות עם אירוע בעל פוטנציאל טראומטי".
7 באוקטובר שינה את השיח
ה-7 באוקטובר היה נקודת מפנה עבור שני הארגונים. אנשי משטרה ולוחמי כליאה נחשפו לאירועים קשים במיוחד; אנשי מילואים חזרו לשירות לאחר חוויות מורכבות, ואחרים התמודדו עם איום מתמשך או עם החיים ביישובים שנפגעו. אבל לצד העומס והטראומה, קרה דבר נוסף: יותר אנשים התחילו לדבר.
"מאז 7 באוקטובר היחס לנושא קצת התרכך", אומרת נובק על הסטיגמה סביב פנייה לעזרה. "השוטרים מדברים יותר על החוויות המורכבות ומבקשים יותר עזרה". גם בשב"ס מדווחים על שינוי משמעותי: מאז 7 באוקטובר נרשמה עלייה של 80% בפניות על רקע PTSD, ובמחצית הראשונה של 2026 התקבלו כ-500 פניות חדשות, קצב שמצביע, לפי כהן, על גידול צפוי של כ-45% לעומת 2025.
גם המשפחה היא חלק מהחוסן
אולי המסר החשוב ביותר שעולה משני הראיונות נוגע דווקא לאלה שלא לובשים מדים. שוטר או לוחם כליאה שחוזר הביתה אחרי אירוע מורכב לא תמיד מדבר עליו. בני המשפחה, מצדם, לא תמיד יודעים מה הוא עבר, מהם הסימנים שצריך לשים לב אליהם וכיצד טראומה או שחיקה עלולות להשפיע על ההתנהלות בבית ועל הזוגיות. במרכז החוסן המשטרתי ניתן טיפול משפחתי וזוגי, ומתוכננים גם מפגשים משותפים של שוטר וילד ושל שוטר ובן או בת זוג. גם בשב"ס קיימים מענים זוגיים ומשפחתיים.
החוסן אינו אומר שלא נשברים אף פעם. להפך. הוא היכולת לזהות מה עובר עלינו, לעצור בזמן, לדבר, לקבל עזרה ולחזור לתפקוד. מותר לעצור. מותר להיעזר. כי מאחורי כל שוטר ולוחם כליאה יש אדם, ומאחורי האדם, משפחה. וכשמחזקים את כולם, מחזקים את היכולת של כולנו לעמוד יחד גם בימים הקשים.
